close נרשמת בהצלחה
050-866-3028
050-866-3028
 

לוח אירועים

תפקיד ראשי במשחק חיי

כמה אנחנו באמת מבינים שהחיים הם כמו הפקת קולנוע, שהכל נכתב מראש, הכל ידוע מראש. החלק האנושי על פני האדמה, אנחנו לא יודעים, אבל ההפקה יודעת היטב - יש דרך להצליח יותר במשחק החיים, לסבול פחות, ליהנות יותר, להשיג יותר...
 



האם את שחקנית טובה? האם אתה יודע לשחק אותה? לפני שאנחנו נגשים לראיון עבודה, לפגישה עסקית, לדייט, האם אנחנו משחקים אותה? או חיים אותה? מתרגשים, נלחצים? יש לנו אפשרות להיות וירטואוזים של החיים. והרי היכולת של השחקן בתוך סצנה היא מאוד מוגבלת. כי הוא נתון תחת מסגרת ההפקה, הוא רק השחקן מי שבאמת מחליט זה הבמאי. ואני שואלת אתכם מה קורה היום בהפקות החדשניות בהוליווד? או ממש כאן בישראל? האם ההפקות כתובות מראש? 

קחו לדוגמה את ההפקה של משחקי הכס או האח הגדול, כוכב נולד או אולי הישרדות. האם מישהו יודע מה יהיה הסוף? או מה יהיה ההמשך? מי באמת קובע? זה הבמאי? או הסופר? התסריטאי? או אולי הקהל? ועל סמך מה נקבע הסוף? הכל נכתב און ליין, מתוך הקשבה לתודעה הכוללת. הבמאי רוצה ליצור חוויה אינטראקטיבית שבה כולם שותפים, לא מספק אותו לעבוד רק עם המפיק, או הסופר, הוא מכניס לעולם שלו ממד נוסף, בו אנחנו שותפים מלאים, אבל בסופו של דבר רק הוא מפיל את הפור והתוצאה היא אחריות מלאה שלו ולמה? כי זה הסרט שלו.


כמו בהפקה, כך בחיים, כך גם הבחירות שלנו ברמה האישית פועלות. כל אחד מאתנו כותב את התסריט של חייו טרם ירידתו לעולם שאנו חיים בו. אבל מה שאנחנו פחות מייחסים לו חשיבות זה שהעולם שאנו חיים בו מתפתח בכל רגע ובכל יום ואם נמשש את הדופק של המציאות נדע להזיז את תסריט החיים שלנו בדרך חכמה וטקטית, ממש כמו בעולם הקולנוע החדשני, ממש כמו במשחק און ליין ברשת שהילדים, או המבוגרים בו משחקים. אז מי קובע את החוקים?


האם הסוף של הסרט ידוע מראש?


כל נשמה (ליבה) טרם ירידתה לעולם שאנו חיים כותבת את תסריט חייה, היא כותבת את התסריט בנוכחות מלאה של הבמאי(הילד הפנימי) כדי שהוא ינהל את התסריט וישמור עליה כשהיא נמצאת פה, כילד האנושי, בעולם שאנו חיים בו. כדי שהחלק האנושי, אנחנו, נהיה אותנטיים למשחק חיינו, אנחנו מוחקים את הזיכרון ונולדים לגוף הפיזי. הילד הפנימי נשאר כל הזמן עם התסריט ביד ומנהל את החיים על פני האדמה. בדיוק כמו שהבמאי בסרט הקולנוע נמצא שם למרות שאנחנו לא רואים אותו, או מודעים לו, הוא שם, קיים ושריר. ואילו, כשאנחנו רואים את הסרט כצופים, אנחנו לא ממש יודעים מה מתרחש מאחורי הקלעים, זה לא אומר שהבמאי לא שם, הוא קיים רק מאחורי הקלעים.


כל אחד מאתנו הוא שחקן, בתוך הסרט של עצמו ומי ששולט במשחק חיינו, הוא הילד הפנימי, שמנהל את התסריט. לילד הפנימי, יש גישה מלאה לתסריט של החיים שלנו, הוא יושב למעלה באולפן מאחורי הקלעים ומנהל את התכנית שאותה כתבנו מראש. אנחנו והוא, כתבנו את התסריט טרם ירידתנו לעולם הזה, מה שכתבנו זה את התסריט בקווים כלליים, קבענו נהלים, ירדנו לפרטים, אבל את המשחק עצמו נשחק וניקח החלטות במהלך החיים.


מה קורה מאחורי הקלעים של החיים?


בלילה כשאנחנו ישנים הילד הפנימי, הבמאי של הסרט שלנו, מפשפש בחומרים ומכין את היום הבא בהתאם לתכנית שנכתבה. אנחנו  כשחקנים, כדי ליצור את הסרט ברמה הטובה ביותר מרוכזים בעיקר בעצמנו ולא ממש מעניין אותנו ההפקה כולה. ככל שאנחנו אותנטיים לעצמינו ולתכנית הנשמתית כך הסרט שלנו יוצא יותר טוב. ומה המטרה? ההתפתחות האישית? לא רק, המטרה היא גם התכנית הכוללת, של הבריאה כולה.  אז ככל שאני נכנס לדמות עמוק יותר, ככל שאני מצליח לשחק את תפקיד חיי כאילו שההפקה של החיים שלי איננה קיימת, כך אני משיג תוצאות יותר טובות כשחקן. אני הופך להיות סופר וירטואוז, הכל תלוי בי.


האם זה מספיק להיות שחקן טוב? את זה למדנו בעידן הישן, האדם האנושי, כשחקן בתפקיד חייו, מצליח לשחק את משחק חייו כאילו בסוף ההפקה הוא עומד לקבל אוסקר. ושמישהו ינסה להפריע לו בדרך ולומר לו איך לשחק, מה לעשות ואיזה בחירות לקחת, גם אם תהיה פותחת בקלפים או קוראת בצ'אקרות, בסופו של דבר הוא יהנהן בראש ויעשה רק מה שהוא רוצה. העניין הוא שאנחנו כבר בעידן החדש, אנחנו רוצים תוצאות יותר טובות, לא מספיק לנו להפוך לשחקנים טובים, מעניין אותנו איך הפקת חיינו עובדת ומה שנקרא אנחנו לא ממש פראיירים.


בעידן החדש, אני מתחיל להבין איך כל החיים על פני האדמה עובדים, אני לא מסתפק בתשובות לקוניות על מהות חיי- אני, שותף פעיל בהפקה הכוללת, לומד ומחכים וכך משתכלל בתסריט על פני האדמה. זה שאנחנו לא מודעים למה שקורה מאחורי הקלעים, לא אומר שהאולפן איננו קיים. כאן נכנסת התודעה החדשה, זו בחירה שלי עם לחיות און ליין עם הידיעה שקיימת בריאה שלמה ולא רק אני, כי תכלס, זה לא מספיק לחיות רק במודעות אישית. עוד לא נולד השחקן שהקים סרט של עצמו לבד בלי שותפים ועוזרים ויתרה מכך זה לא סתם כשיש אדם שמרוכז רק בעצמו אנחנו קוראים לו - נרקיסיסט.


אין כזה דבר אני בשביל עצמי בלבד, יש תכנית כוללת. שחקן טוב, הוא זה שיודע להתנהל על הבמה בשיתוף פעולה מלא עם ההפקה, תוך כדי הוצאת המקסימום והמיטב מעצמו. זה נכון, כל תסריט חיינו נכתב מראש, אבל זה לא אומר שזה הכל וזה לא אומר שזה מספיק לי לשחק אותה 'ראש קטן'.


לא סתם אנחנו אומרים בשפה רוחנית, תתעוררו, יש לנו את היכולת להתעורר ולהבין איך כל זה עובד. כאן בגוף הפיזי אני לא חייב להיות רק שחקן שנשלט על ידי הילד הפנימי. גם בזוגיות, כשאני פוגש את אהבת חיי, או שאני לא פוגש אותה, זו אולי הפתעה גמורה מבחינתי פה בחיים על פני האדמה, אבל הבמאי, הוא יודע הכל. וגם אם אני כשחקן סיכמתי עם אותה שחקנית, שהיא מתאימה לי פיקס וביחד נהיה צוות לעניין, זה יקרה כי בחרתי לחיות בתוך דרמה רומנטית, אבל אם אני רוצה לכתוב סרט אקשן לא בטוח שאני צריך פרטנרית. הכל בהתאם לתכנית שהחלטתי לכתוב טרם ירידתי לעולם הזה.


ההבדל בין העידן החדש לעידן הישן


עד כאן הכל ברור ועובד לפי התכנית של העידן הישן, אבל בקולנוע הוספנו ממד נוסף, תלת ממד, במציאות אנחנו יכולים גם, להוסיף ממד נוסף. בעידן החדש הוספנו ממד לתוך התסריט. אם פעם כדי שלא יפריעו לנו לשחק את משחק חיינו, היינו פשוט נצמדים לתסריט וכך היכולות שלנו היו מוגבלות. בדיוק כמו שבקולנוע כולם הקשיבו לבמאי, היתה היררכיה ברורה. בעידן החדש, זה פועל קצת אחרת, בדיוק כמו שבקולנוע זה עובד קצת אחרת כדי שהשחקן ימצה את היכולות שלו ויפיק את המקסימום ממשחק חייו, הבמאי מודע לכך שצריך למשש את הדופק של הקהל, הוא רוצה להיות קצת יותר יצירתי. במציאות, נולדו הריאליטי, ההפקות שאין להם סוף, ההפקות האלו עובדות עם הקהל באינטראקציה און ליין ונכון זה משהו חדש וכולנו רק מתוודעים לכך היום. יש שמתרעמים ואומרים ההפקה עובדת עלינו, מה זה צריך להיות? למה הם מתערבים ולוקחים החלטות על השחקנים? למה ההפקה של האח הגדול לוקחת החלטות ולא נצמדת לחוקי התכנית? אז בחיים החדשים, אין חוקים, כי זה משעמם, זה לא עובד יותר, את החלק הזה של החיים הבנו. אנחנו רוצים יותר.


כך גם במציאות, אמנם כתבתי את תסריט חיי, אבל בעידן של היום יש לי את האפשרות לקחת החלטות און ליין עם ההפקה, עם הילד הפנימי, יש לי אפשרות לפתוח את התודעה ולהבין את המשחק של החיים. כל לילה כשאני הולך לישון אני יכול לתכנת את המציאות, אני יכול לקחת החלטות מודעות מתוך הבנה תודעתית שהמציאות כך מתנהלת. ובמקום לשאול האם הוא אוהב אותי? או האם היא אוהבת אותי? קחו החלטה מושכלת שאתם לא שבויים בידיו של הבמאי (הילד הפנימי) אתם הבמאי, כי הוא הייצוג שלכם בחיים על פני האדמה. 

כל שקורה ומתרחש בחייכם אפשר לשנות על ידי תודעה פתוחה וידיעה אמתית שהכל תלוי בי ולא רק בבמאי שיושב עם התסריט אי שם במרומים. נשמע לכם אגדה? אז זהו שלא, הכל עניין של פתיחות ותרגול, ממש כמו שלפני 30 שנה הייתי אומרת לכם שאתם יכולים לדבר בטלפון נייד, הייתם מסתכלים עלי ואומרים היא חולמת. אז אני מזמינה את כולם לחלום והפעם למשש את הדופק של עצמכם ולהסכים, להסכים להתעורר, מוזמנים לראות קטע מהסרט מטריקס שבו מורפיוס, שואל את ניאו איזה גלולה אתה רוצה לשתות? את הירוקה או האדומה?  אתה רוצה להמשיך לחלום את המציאות או שאתה רוצה להסכים להתעורר?


מתחילים לתקשר עם הילד הפנימי


בחיים של היום, יש לנו את היכולת להיות שותפים להפקה, יש לנו את היכולת לראות את הנולד ולא לתת למציאות להכתיב לנו את החיים בדרך יבשה ומשעממת כמו שהיה נהוג בעידן הישן, אז תהיו יצירתיים, תהיו מספיק משוכללים כדי לקחת אחריות מלאה למה שיקרה ואל תתנו למציאות להכתיב לכם את הדרך. תשאלו את עצמכם בפשטות מה אני רוצה להיות? הסיבה? או התוצאה? אם תחליטו שאתם רוצים להיות ההפקה, צאו לדרך חדשה, צאו לדרך חדשה ותסכימו לצעוד עם הילד הפנימי יד ביד, או אז היקום (או הילד הפנימי שלכם) יתחיל לדבר אתכם בשפתו, לסמן לכם בשלטי חוצות, לקפוץ לכם כהודעות בפון, לסמן לכם בכל כך הרבה דרכים...


הכל שאלה של כמה אנחנו מוכנים להקשיב.



 הכתבה נכתבה בהשראת מידעי  תודעת העל.