close נרשמת בהצלחה
050-866-3028
050-866-3028
 

לוח אירועים

לילית השחורה והמפגש עם הצד האפל

ראש הדרקון נצמד ללילית השחורה כשזנב הדרקון בטלה - מניע אותנו לפעול בדרך שלנו - האם זו נקודת כאב? או אולי התפתחות כואבת? כתבתה של רעות לוריא
 

ראש הדרקון נצמד ללילית השחורה כשזנב הדרקון בטלה ומניע אותנו לאש ותשוקה וגם אימפולסיביות. התנועה היא לכיוון ראש הדרקון במאזניים שמראה לנו את הצד השני של כל מטבע ואת האחר בעולמנו. כך האש האישית, ה"מה שבא לי" והחיים שלנו נפגשים ברעיונות של הדדיות ושל מה בא לחיים, שיכולים ללבות את האש או למתן אותה. 

 

התוספת של לילית בסוף בתולה לקראת מאזניים, מפגישה אותנו עם  המגבלה, חוסר השלמות בעולם, הצד הלא מאולף והפראי של הטבע שמסרב להקשיב למרותנו והעולם הריגשי החשוך שלנו ושל האחר, שם מאוחסנים הרגשות המודחקים, הכעס, האשמה, הכאב, הפחד. הרצון לפגוע ולהכאיב, שנובע לא מרוע, אלא מהפחד להיות שם לבד או כדי להעיר אחרים לכאב שלהם שהם משתדלים להתעלם ממנו ולדחוק אותו למרתף החשוך הזה שלהם. הכאב והחושך של האחר הוא הכאב והחושך שלנו, והוא ניצב עכשיו מולנו כמראה, להראות לנו שהפצע שלנו, שחשבנו שהוא בעבר ונגמר, הוא בעצם כאן ועכשיו. הוא הנצח עצמו והוא חלק ממי שאנחנו. המטרה היא לא לרפא ולהעלים אותו, אלא לחבק אותו כמו שהוא ולאהוב את מה שהוא מייצג. זה הפער עצמו בינינו לבין המושלם. הריפוי הוא בקבלה של הכאב וההתמסרות אליו. לילית מבקשת מאיתנו להתמודד עם הקושי ביחסים.

 

אנחנו מרגישים שכיוון ההתפתחות שלנו הוא במפגש עם הצד האפל של הרגשות והקיום שלנו. אנחנו מגלים את חוסר השליטה והמגבלות שלנו, את הכאב, את הסופיות והנצח של הכאב את מימד הזמן שאין לנו שליטה עליו ומכלה אותנו לאט לאט. זה יכול להתבטא בפחדים קיומיים, קושי בחיבור לחיים הרגילים, באובדן זיכרון, ברגשות מאתגרים וקשים או אפאטיה, במפגש עם הצד האפל של החיים, באובדן אחיזה ושליטה בחיים, בשאלות ללא תשובה וחוסר הבנה ויכולת לאחוז בדברים, בחיפוש אחיזה, תשובות ומשמעות ודיאלוגים עם הגורל...

 

ונוס במסע חזרה מהשאול עדיין בין הצללים ומשקפת גם את ההיבט הזה במפה. עכשיו זה מתחזק ומתמקד כשהיא מגיעה להיבט מדוייק עם אוראנוס וכירון. אוראנוס מזוהה הרבה עם השונה והמוזר בחברה, וכירון שכנו עם המרפא הפצוע ועם ההתמודדות עם הפצע שלא נרפא. שניהם מדברים על הנפרדות המכאיבה ועל הבדידות, על הפחד מהדחייה והכאב שבה, על הרצון להיבדל ממה שאנחנו לא מעריכים שבסוף משאיר אותנו לבד בעולם. כירון בדגים מדבר על הכאב שבאינסופיות ובחיי הנצח. על נשיאת כל הכאבים לנצח איתנו ועל הרצון לוותר על החיים כדי לא להרגיש את הכאב שבא איתם.

 

לילית היא ההיבט האפל של האלה (הירח) והיא הצלע השנייה הקרובה אלינו של פלוטו. מבחינה אסטרונומית לילית הירח השחורה נובעת ממרכז כובד נעלם ולא נראה במסלול הירח סביב כדור הארץ. הירח (הגוף הרגשי שלנו והחיבור האישי שלנו לחיים) נע במסלול אליפטי סביב כדור הארץ באופן ממוצע, אך כדור הארץ לא לגמרי במרכזו. מרכז הכובד השני המקביל לכדור הארץ, אותו אנחנו מסיקים ממסלול הירח האליפטי, נקרא לילית. היא התאומה שלנו שמחוברת לגרעין או למרכז הכובד של כדור הארץ ונמצאת ב"זוגיות" איתו. הם ביחד וגם נפרדים זה מזה.

 

ליליות נוספות: 

לעיתים מתייחסים גם לנקודה המרוחקת מהירח במסלול האליפטי שלו כאל לילית נוספת וגם יש שמתייחסים לנקודה הקרובה ביותר כלילית נוספת. יש גם אסטרואיד שנקרא לילית בין מאדים ליופיטר שמגלה תכונות דומות אבל יותר לוחמניות ופיזיות. יש שאומרים שקיים עוד ירח שנראה לעיתים רחוקות כשהוא מול השמש כענן אבק שבולע את האור (לעומת הירח שמחזיר אותו), ואולי זו הרוח של הירח הקדום שהתמזג בירח... זו לילית האפילה שמייצגת מחשבה אובייקטיבית ולא אישית שמחברת לקוסמוס ולהתפתחות רוחנית.

 

הירח בשנים האחרונות מגלה את סודות צידו האפל, שלמעשה אינו אפל כלל, אלא פשוט לא נגלה לעינינו, בגלל שכדור הארץ אוחז בירח חזק כל כך בכוח הכבידה שלו (כמו שנותנים ידיים זה מול זה ומסתובבים יחד). ב- 1959 צולמו תמונות מפורטות של הצד השני של הירח הנראה מכיוון השמש, כשהירח בינה לבינינו. התמונות מראות שהצד השני, במפתיע נראה שונה לגמרי מהצד שאנחנו מכירים ורואים. הדואליות הזו של הירח הפתיעה את המדענים. הם ציפו לגלות את הכתמים המוכרים הכהים והבהירים, אך הם גילו פני שטח חיוורים לגמרי ללא הלבה השחורה וזרועים בהמוני מכתשים. אולי כדור הארץ מושך את הלבה כמו דם שמדמם החוצה מהירח...

 

בעזרת מחשבי העל המודרניים הסתבר שבצידו השני הקרום עבה יותר מהקרום שבצד הקרוב אלינו. התיאוריה אומרת שהיו למעשה שני ירחים כשהם היו עדיין חמים ומבעבעים. הירח הקטן התקרב לגדול והתמזג בו מצידו הרחוק ויצר ירח אחד גדול שצד אחד שלו עבה יותר מהשני ומראה לנו את הירח האחד והצד הדק מראה לנו את הירח השני ויחד הם אחד!

 

בין אם לילית היא מרכז הכובד הנגדי לנו שהירח מקיף או לירח עצמו, כמו הירח עצמו, זה ייצוג מושלם של העולם הדואלי והמושלם בחוסר השלמות, שאנחנו חיים בו. כתבתי המון על הדואליות הזו לאחרונה (תקראו על העורבים שוב וגם על פלוטו), אבל לילית מוסיפה עליה משהו קרוב ואישי יותר ומסבירה איך זה חלק מהחיים. תסתכלו על התמונה ותיראו את סמל הין- יאנג שאנחנו חיים בו ושהירח (האלה) מקיף ויוצר יחד עם לילית השחורה וכדור הארץ.

 

חיינו סובבים עם הירח ועם לילית כמשלימים ויחד אנחנו יוצרים שדה אנרגטי שהירח סובב. הפולריות הזו היא כמו מגנט עוצמתי שמחולל חיים, אנרגיה ותנועה. בכל שדה כזה צריך + ו-, משיכה ודחייה. לילית במיתולוגיה נדחית ע"י ברזל כמו הצד השני של המגנט. ברזל מיוצג ע"י מאדים (טלה) והוא גם בלב כדור הארץ, ומבטא את הפעולה, הכוח וההנעה שלנו. לילית מבטאה את ההפך... יחד נוצר איזון ותנועה בין יצירה והרפייה, הפרדה ואיחוד, זכר ונקבה. זו התנועה שיוצרת את החיים! המים הם מקור החיים והירח הניע אותם ולכן התעוררו החיים.

 

קבלת ואהבת לילית במאזן היא הדרך שלנו לאיזון והרמוניה עם חיינו ולאושר אמיתי. כשאנחנו מנסים להתייצב במרכז חיינו ללא התחשבות בה, אנחנו מאבדים את האיזון וסובלים בגלל הפער. היא אומנם אינה נראית, אבל היא בהחלט מורגשת ומבקשת שנכבד את התחושות גם אם הן לא נראות ונתייחס אליהן. כשאנחנו מתייחסים רק לנראה נראה שיש א- סימטריה בטבע ובמסלול הירח וחסרים הסברים להתנהגות הטבע המיסתורית. כשאנחנו מתייחסים לנראה וללא נראה כמערכת שלימה והדדית, התמונה שלימה והרמונית והכל בטבע מסונכרן לגמרי. זו האמת המליאה.

 

ההתמודדות עם לילית היא לא פשוטה, כי היא מבקשת מאיתנו להסתכל לשדים בעיניים ולהבין שהם חלק מאיתנו ומגן העדן שלנו. היא מבקשת מאיתנו לראות את הפיל שבחדר ולהתייחס אליו. היא מעמתת אותנו עם המגבלות האנושיות שלנו, עם החוסר והחסך, עם האין! עם היעדר החיים והקיום, עם הנעלם והלא נתפס, עם מגבלותינו בתפיסה האנושית, עם כל מה שלא בשליטתנו בטבע, עם הקושי או חוסר היכולת שלנו ליצור לבד הרמוניה מושלמת ושלמות (בעיקר עכשיו כשלילית בין בתולה למאזניים) ועל הפחד מהאבדון ומחוסר הערך של חיינו. היא דורשת מאיתנו להתעורר מהאשליות ולראות את האמת השלימה והערומה לעומק עם החלקים האינטימיים, הנסתרים והפחות יפים או מוארים. כשאנחנו לא רוצים לראות חלקים מסויימים בנו, הם משתקפים דרך אחרים כהזדמנות להכיר אותם ולראות מעבר להם ולתת מקום וחופש ליצרים ולרגשות השונים שמרכיבים את החיים. היא מטלטלת אותנו מהאילוף התרבותי ומעוררת בנו את כל הרגשות והיצרים וכל מה שבנו ואנחנו לא נותנים לא ביטוי לחיים.

 

הלילית היא הריגוש, היופי המיסתורי והמפחיד והחוכמה הנשית העמוקה ונחשבת גם כמפתה ומינית. היא הפרא שלא ניתן לאילוף ושליטה, העוצמתי, המגנטי והנעלם שמושך בחוטים שלנו. היא מפתה כמו המיסתורין עצמו שמגלה שיש שם משהו, אבל המשהו הזה נעלם מעינינו ומושך אותנו להיכנס לעומק כדי לגלות ואז אנחנו מאבדים בו את עצמנו ומתאחדים עם הלא נודע שבפנים ובחוץ. זה המבט המכשף והעמוק שחודר אל הנשמה ומעיר אותה לראות את עצמה ולגלות שכבות נוספות שלה. הכניסה לתוך החושך יכולה להביא להרס עצמי, למוות, לשיגעון, לריקוד שדים חסר שליטה. אבל כל אלה הכרחיים כדי לגעת במהות המליאה שלנו ושל הקיום האנושי. כשאנחנו מתעלמים מהכאב ולא רוצים להרגיש אותו, אנחנו מתנתקים גם מהאהבה ומרגשות אחרים. זה מפחיד, אבל כשאנחנו מתמסרים באמון למושכת בחוטים איתנו, אנחנו נהנים מחוויית חיים מליאה ומשותפה מופלאה.

 

יש שמתייחסים ללילית כאל התאומה הרעה שלנו או אשת השטן (פלוטו הוא אל השאול...). הגדרתה כ"רוע" היא רק בגלל חוסר הבנה של הריק, החושך, היעדר החיים והמיסתורין שמושך אותנו לאובדן השליטה. "הרוע" נוצר מההתכחשות לאלה ועטיפתם במעטי פחד וכעס במקום לגעת בכאב. הכאב (רגשי מנטלי או פיזי) שמתעורר בנו הוא הסימן הראשון לקושי שלנו לקבל את הקיים ולשחרר שליטה במקום הזה, ולכן הוא חבר טוב ונאמן שמי שמקשיב לו לומד בזכותו להתפתח ולהסתנכרן עם היקום ולהיות קרוב יותר לאושר ולאלוהים (פשוט בקבלה אוהבת של הקיים, על האור והחושך שבו, בכל רגע). כל דבר שאנחנו לא מכירים מפגיש אותנו עם הפחד (כמו אנשים חדשים) ונותן לנו הזדמנות לקלף את השכבות ולגלות את האוצר והיופי ולבנות אמון.

 

הרגשות עצמם הם הירח והם מונעים מהחיים והמוות, מהיש והאין, ממה שבידינו וממה שלא וסובבים את כדור הארץ ואת לילית יחד. הם הרמזים לחלל הריק שבחיינו והדרך להתחבר לשם. כשאנחנו בוחרים רק בנראה והברור או בממשי והמקורקע שיש לנו שליטה ואחיזה בו, אנחנו מטים את האיזון והטבע שמחזיר הכל לאיזון וחושף את האמת וחוקיו בתהליך, מראה לנו את הצד שאנחנו מתעלמים ממנו וזה יכאב עד שנרפה ונכיר בו. היופי הוא שהרגשות האלה שאנחנו מעדיפים לברוח מהם לנוח והמוכר הם אלה שמביאים לנו שלמות אמיתית עם חיינו.

 

צדה רגשות כמו פרפרים

כל רגש הוא כמו חיית עננים

מעיף אותי לעולם של דימיון וקסם

מניע בי את גלגלי החיים

 

לילית מבקשת מאיתנו להרפות מהשליטה כשהיא מראה לנו שאנחנו לא בשליטה מליאה. חלק מהשליטה נמצאת בידי הרוח הגדולה, החלק הנעלם או הריק השחור. הניסיון לקחת את כל השליטה ולהתעלם מזה באה מהפחד מהמקום הזה והרצון להדחיק אותו. אבל הוא יצוץ שוב ושוב בחיים בדמות האובדן והמגבלות, כדי להראות לנו שאנחנו צריכים לתת מקום לאלה וחלל הריק לעשות את שלו ולכבד ולתת בהם אמון. השארת הריק והפתח הכרחיים כדי לאפשר ליקום לעשות את שלו וכדי שאנחנו נאפשר לעצמנו להיות בזרימה שלו ולאפשר לו לזרום דרכנו בפתיחות ואמון, כמו שהחלל הריק המקביל לנו במסלול הירח סביבנו הכרחי.

 

אז נוצר הכישוף האמיתי והקסם! הקסם הוא פשוט אנחנו בזרימה מושלמת עם היקום והקיום והסינכרון הזה פותח דלתות וגורם לנו להרגיש שמה שאנחנו רוצים קורה, פשוט כי הרצון שלנו מחובר ליש ולאין ולא מתנגד להם. ההקשבה הפנימית לחלל הנוכח והכבוד אליו מאפשר לנו את האיזון. זה קורה כשאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הלא נראה באמון ובפתיחות. כשאנחנו משחררים שליטה ומאפשרים במקום הזה באיזון עם השליטה והאקטיביות. תדמיינו ממש שאנחנו עובדים יחד בשיתוף פעולה עם משהו נעלם ולא ידוע שלא ניתן לתיאור ותפיסה ומבקש מאיתנו לאפשר לו לפעול יחד איתנו בסוג של הדדיות.

 

אין לנו שליטה על הריק הזה ואם ננסה ניפול, נעורר את השד והוא יבלע אותנו כמו חור שחור. כשניפול נלמד ונשחרר בענווה ונשוב למקומנו. אתם מכירים את זה שאנחנו רוצים כל כך משהו והוא לא קוררה עד שאנחנו מוותרים על האחיזה בו (ולא מספיק להרפות במעשה אבל להציץ מעבר לכתף ולחכות שזה יקרה)? זה בגלל שאנחנו לא נותנים לדברים לנוע בעצמם ובקצב שלהם למטרה הזו, ואנחנו לא משאירים מקום לחלל הריק או (לרוח הגדולה או לאלוהים) לעשות את הקסם שלהם וליצור מתוך האינסוף. זו ההרפייה שמשחררת אותנו ומאחדת אותנו עם האינסוף. אנחנו לא באמת יודעים הכל ולא יכולים לשלוט בהכל, ויש שיחרור ורוגע בהכרה בזה ובהתמסרות לזרם החיים, שיודע את הדרך ולשאלה שמקבלת מענה תוך כדי התנועה.

 

איפה המקום שלי?

מי אני בעצם?

מה אני עושה פה בכלל?

כל התשובות נדומות לפתע

ואני נשארת לבד ריקה בחלל

גם השאלות התפוגגו ונשכחו...

ניסיתי להיאחז, אבל אין במה

שקט ושלווה עוטפים אותי בריק

בנצח שמעבר למקום ולזמן

 






ראש הדרקון הוא בעצם נקודה דימיונית ולא נראית שמראה את מיקום הליקויים. הדרקונים נקראים גם קשרי ירח. השמש והירח יוצרים קשר דואלי ויוצרים ליקוי ומפגש בין אור וחושך. לילית תהיה צמודה לגמרי לראש הדרקון במאזניים ב- 9/9 לפנות בוקר. הירח יהיה בסוף סרטן במעלה הקריטית בדיוק במשולש לשבתאי בעקרב! זה קורה כמה ימים אחרי מפגש האיחוד של מאדים וונוס באריה, מזל השמש. ונוס שליטת מאזניים תהיה על האופק ומראה עוד היבט מעניין. קבלת הריק וההרפייה הם היבטים נקביים לעומת הפעולה והברזל הזכריים. זו אבן דרך מעניינת בכיוון ההתפתחות של כדור הארץ בחיבור ללילית, ולקבלת היבט הנקבי החסר והנעלם באהבה במקום בפחד.

 

במידה מסויימת לא נבין לעולם בחיינו את לילית עד הסוף או את העוצמה הנשית ואת מיסתורי היקום, אבל זה גם חלק מהקסם.