close נרשמת בהצלחה
050-866-3028
050-866-3028
 

לוח אירועים

ילדים במלחמה

אימון אישי לילדים והורים מאפשר להבין, להכיל ולאמן את עצמינו לשיגרת חיים קלה ונוחה יותר.
 

ילדים במלחמה


בשנת 73 הייתי ילדה בת חמש, ילדה של מלחמה.

אני זוכרת אותי, ילדה קטנה בת חמש שגרה בקומה רביעית, רצה עם כל המשפחה למקלט שהיה בבניין המגורים בו גרנו, שם היינו מבלים שעות יחד עם כל השכנים, חבורה של הורים וילדים, היו שם משחקים והמבוגרים ניסו להרגיע אותנו הילדים. אותי היה קשה להרגיע, אני לא זוכרת באיזו עונה הייתה המלחמה, אבל אני זוכרת את עצמי רועדת בלי הפסקה, עד כדי כך שהיו עוטפים אותי בשמיכת פוך עבה וגדולה וגם דרכה היה אפשר להרגיש אותי רועדת וזה לא היה מקור אלו היו רעידות של פחד של חרדה בלתי נשלטת. כולם ניסו להרגיע אותי בעיקר ההורים שלי, הם אמרו לי "אל תפחדי, לא יקרה כלום, תירגעי, תפסיקי לרעוד, תפסיקי לבכות."


אני זוכרת שהיינו צריכים להיות בחושך מוחלט, היה רכב שעובר ומתריע במגפון," נא לכבות את האורות". ובמקום אור השתמשנו בפנסים, המון פנסים שהיו האור שלנו באותם ימים ולילות.

ההורים שלי שעשו את הטוב ביותר שידעו שיכלו, אולי לא הבינו עד הסוף מה באמת עברתי...לא ממש נתנו לזה מקום, לא נתנו לגיטימציה לפחד שלי ולמה שחוויתי, לא היו שם יותר מידי הסברים פשוט ככה זה במלחמה, את חייבת להירגע, ואני לא הצלחתי.

המלחמה חלפה אני זוכרת אותנו חבורת ילדים בחניית הבניין שרים במעגל "המלחמה נגמרה, המלחמה נגמרה". ומשם המשכנו בשגרה והחרדה הודחקה.


מאז אותה מלחמה, מלחמת יום כיפור, גדלתי והתבגרתי ולצערי חוויתי עוד מספר לא מועט של מלחמות, ובכל פעם הילדה הקטנה בת החמש התחילה לרעוד מחדש בתוכי.

התפתחתי למדתי חקרתי והבנתי שכדי שהילדה הקטנה שבי תירגע אני חייבת לטפל בה, הבנתי שאני חייבת לתת לפחדים שלה מקום, לשוחח איתה, לחבק ולהרגיע אותה, לאהוב אותה, להאיר בתוכי פנס גדול של אור (כן, כמו הפנסים ההם), שיאיר ויעטוף אותה/אותי באור מחמם מגן מנחם. עכשיו כשאני כותבת אני מבינה את הכמיהה העזה והאהבה הגדולה שלי לילדים, ואת הצורך שלי לתת להם מענה לטפל בהם לאמן אותם.


הורים יקרים, אני בטוחה שאתם עושים כל מה שביכולתכם כדי לתת מענה לתחושות הלא פשוטות שכולנו חווים בימים קשים אלו פחדים, דאגה, כאב ובעיקר לילדיכם...ובכל זאת נשארים לפעמים חסרי אונים, מילים וכלים שיעזרו לילדים לעבור את המלחמה ושזו תשאיר (כמה שאפשר) כמה שפחות צלקות וחוויות שיצרבו בנשמתם הרכה כל חייהם.


אז מה עושים ??


1.      הילד מפרש את המציאות דרך עיני ההורים, היו רגועים (כמה שאפשר) ושדרו רוגע, זיכרו, אתם המשענת, המראה המשקפת של המציאות, אתם הקול השפוי, ה"צוק האיתן".


2.      אם קשה לכם לשדר רוגע ואתם בעצמכם חשים פחד, חרדה, עצב גדול שלא ניתנים לשליטה, טפלו בעצמכם, היעזרו באיש מקצוע או במישהו שקרוב שיכול להרגיע אתכם.


3.      הסבירו מהי מלחמה, תנו לזה לגיטימציה,לדוגמא" יש שתי מדינות, מדינת ישראל ולצורך העניין עזה שנלחמות על איפה כל אחד יגור, נלחמות על שטחים. למדינת ישראל יש את החיילים שלנו את צה"ל שמגן עלינו את כיפת ברזל(הסבירו בקצרה מהי וכמה אמינה היא), את הממד, המקלט או המרחב המוגן את כמה בטוח להיות שם שנועדו להגן עלינו, ולכן צריך להישמע להוראות. ושבעזה יש את החמאס - הצבא שלהם שמגן עליהם.


4.      הגבילו את עצמכם (וגם את ילדיכם) בצפייה או בהקשבה לטלוויזה או למדיות אחרות המשדרות אך ורק תכנים הנוגעים למלחמה. זיכרו, כי תכנים אלו נצרבים עמוק עמוק בפנים ועשויים לגרום לפחד, בילבול, חרדה, ולקשיים בשינה.


5.      תנו מענה רגשי לילדים, דברו איתם, שאלו אותם מה הם מרגישים, שתפו אותם בתחושות וברגשות שלכם, ובגובה העיניים, בשפה פשוטה וברורה, תנו לזה לגיטימציה ומקום, זה בסדר לפחד לדאוג ולהיות עצובים. אפשר לצייר ציורים שמספרים על תחושות אלו לדבר ולהסביר מה רואים בציור, אילו רגשות הציור מבטא.


6.      הקפידו על פעילויות משפחתיות מהנות, האזינו למוזיקה משמחת, לשירי ילדים, ריקדו, שירו, שחקו כולכם יחד משחקי קופסא, משחקי קלפים, משחקי יצירה.


7.      הזמינו חברים, החופש הגדול הפך למלחמה, הילדים נמצאים המון שעות בבית, מתגעגעים לחברים ולחברה, הזמינו חברים אליהם ואפשרו להם ללכת לחברים שזו תהיה חלק מהשגרה בימים אלו.


8.      הרבו במגע, חיבוקים, נשיקות, דיגדוגים, ליטופים, כמה שיותר יותר טוב.


9.      בדמיון מודרך,שיטה מופלאה להירגע, הנחו את הילדים (אתם גם יכולים, מומלץ...) לשכב על הגב, לעצום עיניים (אפשר גם בלי אבל עדיף),  לנשום נשימות עמוקות מרגיעות, להרפות את הגוף, לעבור חלק חלק, הראש רפויי, הפנים רפויות, הצאוור רפויי, וכך הלאה לאורך כל הגוף עד כפות ואצבעות הרגליים, עד שהגוף הופך להיות ומרגיש כמו "בובת סמרטוטים".


כעת, בקשו מהם לדמיין, שבמרכז הבטן שלהם יש בלון, שאלו אותם באיזה צבע הבלון, ובכל פעם שהם נושמים עמוק, בשאיפה החוצה הם ממלאים את הבלון בכל התחושות והרגשות הלא נעימים, פחד, כעס, עצב, דאגה, ובכל תחושה לא נעימה אחרת. בקשו מהם להרגיש איך הבלון מתנפח בכל פעם שהם משחררים תחושה נוספת.שאלו אותם אם הם סיימו למלא את הבלון בכל התחושות והרגשות הלא נעימים...במידה והם עונים כן, הנחו אותם לדמיין שהם קושרים את בלון הרגשות הלא נעימים, ומפריחים אותו מתוך הבטן אל השמיים. הבלון ממריא למעלה למעלה עד שהוא מתמזג עם השמים והשמש או עם הכוכבים וכבר אי אפשר לראות אותו. הרגשות והתחושות הלא נעימות התפוגגו.


כעת, בקשו מהם שוב, לנשום עמוק אל המקום בו היה הבלון ולמלא אותו ברגשות ותחושות חדשות וטובות, לנשום פנימה אור, אהבה, רוגע, שמחה, תקווה, וכל רגש נעים וטוב שהם בוחרים לנשום.

 

10.  הסבירו לילדים שבעוד זמן לא ארוך, המלחמה תסתיים ואז תוכלו, אתם והם לחזור לשגרה. כל אחד לשגרה שלו ולשגרה משותפת של חופש גדול. שתפו את הילדים למה בשגרה אתם מתגעגעים, ושאלו גם אותם למה הם מתגעגעים לעשות שלא עשו בגלל המלחמה, תכננו תוכניות ובילויים משותפים לאחרי המלחמה, הראו להם את האור שבקצה המלחמה.

 


אור ואהבה,

גלית ויסמן

אימון אישי לילדים והכוונה הורית.