close נרשמת בהצלחה
050-866-3028
050-866-3028
 

לוח אירועים

האם אתם מתאימים?

את מוכרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר? האם יש קשר למשיכה הזוגית ולזיכרונות מגלגולים קודמים?
 
האם אנחנו מתאימים? מה הסיבה שמשכתי דווקא את הזוגיות הנוכחית?
האם יש קשר להיסטוריה הגילגולית? 

טרם לידתה של הנשמה אל תוך הגוף הפיזי, אל תוך החיים בעולם הזה, היא בונה וכותבת את תסריט החיים.
הנשמה מתכננת בקפידה את התכנית הנשמתית, היא יורדת לפרטים הכי קטנים..

הנשמה בוחרת לאילו הורים להיוולד, לאיזו מדינה, לאיזה מין, דת, לאיזה גוף להיוולד ועם איזה אנשים להיפגש..
היא בוחרת גם את המפגשים הזוגיים שיכולים בסופו של דבר להוביל לזוגיות וגם לפרידות.
אז למה בעצם האהבה כל כך כואבת? כי שתי נשמות שונות נפגשות כשמטרת העל היא התפתחות.
את ההסכם להיפגש בעולם הזה הם חתמו עוד למעלה, כדי ללמוד ולתרום אחד לשניה.
לעיתים שאנו פוגשים אדם ומתחתנים איתו, יש לנו הסטוריה של גלגולים משותפים, יש לשתי הנשמות, הסטוריה של התפתחות.
מה שאנחנו לא יודעים הוא שכדי שהנשמה תגיע לשלמות.. היא צריכה לעבור את כל התיקונים, כל הטעויות, כל הכאב וכל הייסורים. נשמתנו הנצחית חווה את הגלגולים ומתפתחת רק בזכות הטעויות, הלמידה והצמיחה.. השאלה האם אנחנו יודעים גם לשחרר כשסיימנו את השיעור? ולהתקדם הלאה בחיים. 

דוגמה שיכולה לשפוך אור על ההבנה היא סיפור ה"הנשמות" מספרו של "דולנד וולש" 

 "הנשמה הקטנה והשמש" (נשימה הוצאה לאור) 


הנשמה הקטנה בספר ביקשה ללמוד להיות סלחנית, לשם כך היה עליה להתמודד עם פגיעה, עם אובדן ועם כאב, שאפשרו לה ללמוד לסלוח. מי שפגע בה הייתה דווקא נשמה ידידותית שהסכימה לגלם עבורה את "תפקיד" הפוגע, כדי שהיא תוכל למלא את "תפקיד" הסולחת. רגע לפני שהנשמה הידידותית הסכימה לעבור את התהליך הזה עבור הנשמה הקטנה, היא ביקשה ממנה רק דבר אחד...

"ברגע שאנחית עליך מהלומה ואפגע בך", השיבה הנשמה הידידותית, ברגע שאעשה לך את הדבר הגרוע ביותר שתוכלי להעלות בדעתך, ברגע ההוא בדיוק ..." 
"כן?" הפסיקה אותה הנשמה הקטנה,"כן...?" 
הנשמה הידידותית נעשתה שקטה עוד יותר. 
"זכרי - מי אני באמת" 
"בוודאי שאזכור", קראה הנשמה הקטנה. "אני מבטיחה לך! תמיד אזכור אותך כפי שאני רואה אותך מולי כאן, ברגע זה." 
"מצוין", אמרה הנשמה הידידותית. "את מבינה כמובן שאצטרך להתאמץ כל כך להעמיד פנים, יהיה עלי לשכוח את עצמי. ואם לא תזכרי אותי כפי שאני באמת, אני עלולה לא לזכור את עצמי זמן רב. ואם אני אשכח מי אני, עלולה גם את לשכוח מי את ושתינו נלך לאיבוד, ואז יהיה לנו צורך בנשמה נוספת שתבוא ותזכיר לשתינו מי אנחנו." 


"לא, לא יהיה צורך," חזרה והבטיחה הנשמה הקטנה. "אני אזכור אותך ואודה לך על שהבאת לי את המתנה הזאת - את ההזדמנות לחוות את עצמי כמו שאני." 
וכך נערך ביניהן ההסכם והנשמה הקטנה יצאה לדרכה אל תקופת חיים חדשה, נרגשת להיות האור - שזה דבר מיוחד מאוד - ונפעמת להיות אותו חלק של מיוחד שקרוי סלחנות. והנשמה הקטנה צפתה בשקיקה לחוות את עצמה כסלחנית ולהודות לכל נשמה אחרת שתאפשר לה לסלוח. 


ובכל הרגעים בתקופת החיים החדשה הזאת, בכל פעם שהופיעה נשמה חדשה, בין שהביאה עמה שמחה ובין שהביאה עמה עצב - במיוחד שהביאה עצב - הרהרה הנשמה הקטנה בדבריו של אלוהים: "זכרי תמיד שלחתי לך רק מלאכים. אין שום דבר אחר."

כל מי שאוהב אותנו כמו גם מי שפוגע בנו עושה זאת כדי לאפשר לנו לצמוח במסגרת "התפקיד" שלקחה על עצמה הנשמה מולנו במעבר החיים הזה. כל אינטראקציה בין אם היא חיובית או שלילית, מהווה הזדמנות עבור כל אחד מאיתנו להתמודד גם עם בחירות לא מודעות שלקחה על עצמה הנשמה.במילים אחרות הבחירה להגיב לכל סיטואציה היא בידינו, והטמעת התובנה הזו מאפשרת לשחרר את הכעס ולהפנות את האנרגיה שלנו לטובת סליחה ומחילה.


האם אנחנו מתאימים? 


לנשמה יש נטיה לחזור על חוויות ישנות, לאסוף לחיקה את האנשים שהיא אוהבת מגלגולים קודמים. 

השאלה אילו חוויות חווינו יחד בגלגולים קודמים? והאם אנחנו צריכים לחזור על אותם זכרונות, לשחזר את העבר וללמוד שוב? 

החוכמה היא להתעלות מעל מה שהנשמה יודעת ולהתקדם הלאה לחיבור הבא, להתפתחות שתורמת לנו ולא מחסרת.

איך יודעים? כשמזמנים לחיינו אהבה שמתחילה עם קושי, נורה אדומה צריכה להידלק, כי ממקום של קושי לא מתקדמים.
איך יודעים מה נכון? ומה לא נכון? מתבוננים בהיסטוריה הגלגולית, משחזרים ומבינים. 
הנטיה היא לחזור על דפוסים ישנים ולא להרפות, כי מה שמוכר לנו הכי נוח לנו, הבעיה שזה לא משרת אותנו יותר.
אז צריך לשחרר ולהתקדם, כדי להמשיך להתפתח. 


רוצים לבדוק את ההתאמה הזוגית שלכם? לחצו כאן